<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן שי"ג</h1>
<h2>דף פב:</h2>
ר' שמעון אומר חציה לבית המנוגע (וחציה) [וחצי חציה] לפסול את הגויה. והקשה רבי' יב"א הא דאמרי' במסכת שבת פרק א' י"ח דבר גזרו בו ביום ומפרש בגמ' ומאי ניהו דתנא אלו פוסלין את התרומה האוכל אוכל כו' ומסיק התם מאי טעמא זימנין דאכיל אוכלין טמאין ושתי משקין דתרומה אלמא טומאת גויה אפי' כביצה שהרי כשאכל אוכלין טמאין בכביצה יש לנו לחוש דילמא שתי משקין דתרומה והיה להם לומר בפסול גויה אפילו כביצה. ולמה גזרו בשני ביצים אם טומאת גויה היא אותה של י"ח. ותירץ חדא גזירה היא והאי האוכל אוכל ראשון זהו ב' ביצים. ואם תאמר והלא גזירה שמא שתי משקין דתרומה וניגזור אפי' כשאכל ביצה אחת מ"מ אין דרך בני אדם לשתות אלא כשאוכל אכילה גדולה כב' (בצים) [ביצים]. ואין נר' לי תירוץ זה. חדא שאפי' בלשון לא דקדק שבכאן הוא אומר לפסול את הגויה ולשם הוא אומר (אפי') אלו פוסלין את התרומה משמע אפילו במגע. ובכאן אינו אלא גזרת טומאת פנים אטו טומאת חוץ. ועוד היאך אנו אומ' ביומא [פ' ע"ב] בפר' אחרון אמר רב פפא הנח (דטומאת) [לטומאת] (גוים) [גויה] [ד]לאו דאוריתא. ומותיב ומי אמ' רב פפא הכי והכת' לא תטמאו בהם ואמר רב פפא [מכאן] דטומאת (גוים) [גויה] דאוריתא. ומתרץ מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא. ואם היה מגזרת י"ח דבר וכי בזה היה טועה בעל התלמוד שהם דאוריתא והלא פשט(ה) איסורן בכל העולם. אלא ודאי נר' לר' תרתי גזירות הוו חדא שגזרו טומאת פנים אטו טומאת חוץ דהיינו פסול גויה דהרואה סבר מותר להגיע תרומה למשקין טמאין או לאוכלין טמאין דהא זה כשאכל תרומה ואח"כ שותה משקין טמאין נוגעין זה בזה בתוך מעיו ולא חיישינן להכי ולא ניחוש אפי' בחוץ להכי גזרו. ודווקא בשני ביצים. אבל בכביצה לא שהרי האוכל כביצה מתעכל בתוך מעיו ונשאר בין שיניו (ולשהיה) [ולכשיהיה] בבני מעיו יפחת הרבה מכביצה. ואין אדם טועה דאפילו (ד)אכל אוכלין טמאין בכביצה ושתה משקין דתרומה לא יאמר אם כן טהורין הן בכביצה אפי' בחוץ דהא בפנים לא היה כביצה שהרי נתעכל האוכל ולא היה כשיעור לטמא. ודווקא באוכלין מצריך יותר מכשיעור משום דמתעכל אבל משקין לפסול גוייה בכדי רביעית כדאשכחן בכריתות בפרק (אחרון) [אמרו לו י"ג ע"א] ולא בעינן יותר מכדי רביעית דאין דרך משקה להתעכל בתוך מעיו. וא"ת (ו)היה להם להוסיף יותר מעט על כביצה. מ"מ כיון דנחית לשיעור' העמד אותו על ב' ביצים שהוא שיעור ידוע. וגזרה אחרת אותה שבשבת שגזרו באחרונה בכביצה אף על מגע ואותה של שחיטת חולין [ל"ד ע"ב] דאמר עולא האוכל אוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה נפסל גופו מלאכול בתרומה מוכחת דגופו דווקא כגון גוייה אבל מותר ליגע. ואם תתמה דאם היא מאותה גזרה ראשונה מכל מקום למה גזרו אי משום טומאת חוץ הלא אפי' אם היה נוגע בשלישי בתרומה לא היה נפסל שאין שלישי עושה רביעי בתרומה כדמוכח התם דתניא חולין שנעשו על טהרת הקדש הרי הן כחולין ר' אלעזר בר' צדוק אומר לטמא שנים ולפסול אחד. וא"כ אינו רביעי. ואם תאמר גזרה שנייה ומשו' דזימנין דאכיל אוכלין טמאין ושתי משקין דתרומה אם כן למה נפסל גופו יהיה טמא אפי' במגע. יש לומר גזרה שלישית היא וחומרא בעלמא לאכילת תרומה כדאמרי' אונן ומחוסר כפורים צריכין טבילה לאכילת קדש ולא לנגיעה כדמוכח בזבחים בפרק טבול יום הכא נמי לאכילה ולא לנגיעה וגזרו גזירה לגזירה. ולפי פי' הקונטרס שפירש בשחיטת חולין אינו נראה ואינו (מיושר) [מיושב] יפה שמפרש האוכל אוכל ראשון ראשון זה חצי (פירש) [פרס] שאנו אומ' בשבת מה טעם דילמא אכיל אוכלין טמאין ושתי משקין דתרומה וזהו אפי' בכביצה. ועוד היאך אנו אומרי' לשם אמר רבה בר בר חנא אמר ר' יוחנן מאי אהדרו ר' אליעזר ור' יהושע להדדי. ומהדר ליה ר' אליעזר לר' יהושע מנבלת עוף טמא וכו' מצינו שהמאכיל חמור מן האוכל דאילו מאכיל כביצה ואוכל עד דאכיל חצי פרס. מה שייך לומר מצינו היא היא שהרי חצי חצייה לפסול את הגוייה וזאת דהכא כולן בב' ביצים א"כ חדא גזירה היא. ולפי פי' רבי' יב"א כמו כן קשה שמפרש חדא גזרה היא. אלא ודאי נר' כפי' ר' ועיקר.
